רש"י על פסחים מ׳ א:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור פסחים מ׳ א:ט״ו
15 דְּאָמַר רַב הוּנָא: בְּצֵקוֹת שֶׁל גּוֹיִם — אָדָם מְמַלֵּא כְּרֵיסוֹ מֵהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת מַצָּה בָּאַחֲרוֹנָה. בָּאַחֲרוֹנָה — אִין, בָּרִאשׁוֹנָה — לָא,
פירוש רש"י על פסחים מ׳ א:ט״ו
15 דאמר רב הונא - גרסינן:
16 בצקות של נכרים - שמכיר בהן שלא החמיצו שאין שם לא קרני חגבים ולא הכסיפו פניו דהוא הוי סימן סידוק וסימן שיאור כדלקמן:
17 שיאכל כזית מצה באחרונה - דבהא לא נפיק ידי חובת מצה משום דלא הוי לה שימור לשם מצה ואף על פי שאנו רואין שאין כאן חימוץ ומיהו למצה של מצוה שימור לשמה בעינן:
18 באחרונה - היא מצות אכילתה שעם הפסח היא חובת אכילתה דכתיב קרא שמות יב על מצות ומרורים יאכלוהו ופסח נאכל על השובע כדתנן לקמן פסחים דף קיט: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן:
19 בראשונה לא - כלומר באכילה ראשונה שאכל מבצקות של נכרים לא נפיק: